גזירה קווית

מאופיינת על ידי הרחבת המילה בדרך של הוספת צורנים בזה אחר זה בצורה אופקית, והיא נחלקת לשתי דרכי תצורה:


א. בסיס+סופית: בדרך תצורה זו המשמעות נמצאת בצורן הסופי. למשל: בשמות כמו יבואן, משפטן, מדען, פסנתרן, אחרי הבסיס מופיע צורן סופי: Xַן. ( יְבוּא+ Xַן; מִשְפָּט+Xַן; מַדָּע+Xַן; פְּסַנְתֵּר+Xַן).


ב. בסיס+בסיס: כלומר הלחמה של שני בסיסים (שני שמות עצם), מה שמכונה בשפתנו: "הלחם בסיסים". ניתן להיתקל בשני בסיסים שלמים כמו: פַּסְקוֹל, חַיְדַּק, פְּרִילִי, או בהלחמים שאחד מהבסיסים שלהם שבור, כמו: מִדְרְחוֹב (=מדרכה+רחוב), רַכֶּבֶל (=רכבת+כֶּבֶל), כַּסְפּוֹמַט (=כסף+אוטומט), מַחֲזֶמֶר (=מחזה+זמר) ועוד.
דרך תצורה זו נפוצה מאד בסלנג הצבאי. למשל: צפונבון (=צפוני +בונבון), צפרגול (=צפרדע +חרגול, כינוי לשריונרים על סמך סיכת הלוחם שלהם שדומה לבעל חיים זה), גבולני (=גולני +גבולי, כינוי שהודבק לחיילי גולני על ידי הצנחנים במסגרת התחרות ביניהם) עוד.